השחקן עמוס לביא

לביא נולד בלוב ב-1953, בנם של אליהו ומיסה, ולאחר שעלה עם משפחתו לישראל התגורר בקריית גת. אביו, שעבד כמוהל ושוחט, נפטר כשעמוס היה בן שבע בלבד.

בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים בה שירת לביא במילואים, הוא לקה בתגובת קרב. במהלך השיקום הוצע ללביא ללמוד משחק. בראשית שנות השמונים, סיים לימודי משחק בסמינר הקיבוצים. סרטו הראשון היה הדרמה "מעגלים" (1980). כעבור שנתיים (1982) שיחק בסרט "אות קין" מאת ערן פרייס, בבימוי אורי ברבש. בשנת 1983 שיחק בסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו", מאת אמנון שמוש ובסרט "ירוק". בשנת 1984 שיחק בסרט "אני והמאהב של אשתי".

בשנת 1985 שיחק בסרט אותו כתב אסי דיין "בנות" לצד חנה אזולאי הספרי ובסרט "עד סוף הלילה". באותה שנה השתתף בהפקה האמריקאית־ישראלית "להתראות, ניו־יורק" של עמוס קולק. בשנת 1986 השתתף לצד ניצה שאול ב"פלאש", ובשנת 1987 ב"החולמים", מאת ערן פרייס, בבימוי אורי ברבש, ולצד יוסי גרבר ב"חימו, מלך ירושלים".

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שיחק לביא במספר סרטים אמריקאיים־ישראלים, "דד־ליין" (1987) , "אהבה אסורה" (1990), "מצמוץ עין" (1992) ו"המומיה חיה" (1994). בנוסף השתתף ב"זרים בלילה" לצד יעל אבקסיס וב"מנת יתר".

בשנת 1993 שיחק לצד רונית אלקבץ וגילה אלמגור בסרט הקולנוע "שחור", על משחקו זכה בפרס אופיר. בשנת 1994 השתתף בסרט הטלוויזיה של דורון צברי "האח של דריקס". בשנת 1995 כיכב בסדרת הטלוויזיה "המונה דופק". בשנת 1996 כיכב ב"קשר דם" של יקי יושע ובסרטו של משה מזרחי "נשים". על משחקו באחרון זכה בפרס אופיר נוסף עבור התפקיד הראשי.

בשנת 1997 שיחק לצד נתן זהבי ב"שבזי" ובמיני סדרה "קו 300". :בשנת 1998 שיחק בסרטו של שמי זרחין "מסוכנת" לצד משה איבגי וגילה אלמגור. באותה שנה שיחק בסרט נוסף בשם "אביו" ובסרט "קרקס פלשתינה" לצד יורם חטב ויבגניה דודינה, ועל משחקו זכה בפרס אופיר נוסף על תפקיד משני.

בשנת 1999 כיכב במיני סדרה "אישה באפור" וב"פרנק סינטרה מת". באותה תקופה שיחק בסרטי הטלוויזיה "משחק חייו", "שאכטה", "קמפיין" ו"סיטון" ובסדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות".