אסתר המלכה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים. מתוארת במגילת אסתר כאשתו שלאחשורוש לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא.
אסתר בת אביחיל משבט בנימין, שנקראה גם הדסה, גודלה על ידי מרדכי שהיה בן דודה (הגמרא מציינת שהיה בן אחי האב. בנוסף מצוין בגמרא שכוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", היא שלקח אותה לו לאשה), לאחר שהוריה מתו. כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה בגלל יופיה. על פיחז"ל, וככל הנראה גם לפי פשט המקרא, לקיחה זו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.
כאשר המן קיבל רשות מהמלך להשמיד את היהודים, נתבקשה אסתר על ידי מרדכי לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר בתחילה חוששת שכן לא נקראה אל המלך, ואין לבוא אל המלך ללא הזמנה, אך לאחר דברי מרדכי אליה, היא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה. באמצעות סדרת פעולות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. לפי חז"ל, היא גם תבעה לאחר מכן מאנשי כנסת הגדולהשייקבע החג ותיקבע המגילה לדורות, ולאחר דין ודברים קיבלה את מבוקשה.
לפני בואה של אסתר אל היכלו של המלך אחשוורוש לבקש את ביטול הגזרה של המן ביקשה אסתר ממרדכי על ידי התך, סריס הנשים: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערֹתי אצום כן" (אסתר ד, טז). יש המקשרים את תענית אסתר, הנהוגה ביג באדר (ערב חג הפורים), על אף שהתענית המקורית התקיימה בכלל בפסח. עם זאת, יש הטוענים כי תענית זו אינה זכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר, אלא זכר לתענית היהודים בי"ג באדר, ביום שנקמו באויביהם, שכן נהגו בתקופה זאת, שבעת מלחמה על כל העם להיות בצום.
השם הפרסי של הגיבורה: "אסתר", לקוח משמה של האלה הבבלית אִשתר או מן המילה הפרסית star (כוכב); ואילו שמה היהודי הוא "הדסה" כשמו של השיח הדס. יש שראו בכך ששמה העיקרי של אסתר (כמו גם של מרדכי) היה פרסי-אלילי, כמרמזת על טמיעה מסוימת של גיבורי המגילה בסביבתם הנוכרית.
על שמה העברי של אסתר, הדסה, נקראה ההסתדרות הציונית הדסה, שייסודה היה בזמן פורים.
